היצירות של ואן גוך:

אוכלי הבולבוסים

ציור "אוכלי הבולבוסים" (The Potato Eaters), או "אוכלי תפוחי האדמה", הוא אחד הציורים המעניינים והמוכרים של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך. זהו ציור מדכא, חשוך וכהה. יש לכך סיבות. 

את "אוכלי הבולבוסים" צייר ואן גוך באפריל 1885 בעיר נינן (Nuenen) שבהולנד. הוא צייר את הדמויות כגסות וכעורות, גם מתוך תחושותיו באותה תקופה, בשל חוויות של חוסר הערכה לאמנותו ומצבו הנפשי המעורער, אך גם מתוך החלטה אמנותית לייצג כך את בני המעמד הנמוך. 

הסיבה היא שוינסנט ואן גוך רצה לתאר איכרים אמיתיים, שאוכלים באותן ידיים שבהן עבדו את האדמה ואספו את תפוחי האדמה. לדבריו אלה אנשים ש"הרוויחו את מזונם ביושר". בציור הם אוכלים תפוחי אדמה לאור מנורת הנפט, בקומפוזיציה סוגרת ואף מאיימת. את התחושה הזו הקנה ואן גוך ליצירה ובכך גם העביר, אולי ללא כוונה, גם את הדיכאון וחוסר התקווה שחש באותה תקופה ושעברו בציורים נוספים שצייר אז. 

זה קרה כשוינסנט ואן גוך היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש, לאחר שכרת את אוזנו. הוא הביט מהחלון החוצה וצייר את אחד הציורים היפים והאהובים בתולדות האמנות - "ליל כוכבים" (Starry Night), מהציורים הידועים ביותר של הצייר ההולנדי הנודע. 

ליל כוכבים

לפי גרסה אחרת, צייר ואן גוך את "ליל הכוכבים" בשנת 1889 מהזיכרון בלבד. הוא תיאר את הנוף שנשקף מחלון חדרו בבית החולים לחולי נפש שבו שהה. כיום הציור מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית שבניו יורק. 

השמיים הם ללא ספק החלק החשוב בציור. הם תופסים כשני שליש משטח הציור ומשובצים בהם כמה כוכבים וירח. ואן גוך אהב לצייר את הלילה. הוא נהג לומר שיש בלילה הרבה יותר צבע מאשר ביום. ואכן, הוא צייר כמה ציורי לילה מצוינים. אחד המרכיבים הבולטים ב"ליל כוכבים" הן המערבולות ששרטט שוב ושוב ואן גוך בשמי הלילה. למה התכוון הצייר? האם זו עדות למצבו הנפשי בתקופה הקשה בחייו? 

משיכות המכחול של ואן גוך יוצרות תחושת תנועה וחיים בלילה הזה. זהו ציור חי ולא כזה שרוצה להקפיא את הרגע. יש בציור ביטוי אישי שיהיה הבסיס לסגנונות המשמעותיים בתקופה שאחרי ואן גוך - האימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם.

מרפסת בית קפה בלילה

מרפסת בית הקפה בלילה (Cafe Terrace at Night) הוא אחד הציורים הידועים ביותר בתולדות הציור, בהצגת סביבה יומיומית. הוא צוייר בידי הצייר ואן גוך, שהתאפיין בכותרות הפשוטות שנתן לציוריו, כמו זו. בתחילה, אגב, הוא נקרא סתם "המרפסת". 

נושא הציור, בית הקפה, הוא המוקד המואר והבהיר בציור. מדובר ככל הנראה בבית קפה אמיתי שהתקיים במציאות בעיירה ארל. גם אם לא היה פרי דמיונו של ואן גוך, הציור מתעד את המציאות באופן מהתל. הרי במציאות אין סיכוי שהעין תבחין בצורה כה ברורה בכוכבי השמיים, כשלפניהם יש מוקד תאורה כה חזק, כמו זה שמופיע סביב בית הקפה. הנקודה הזו, כמו אלמנטים אחרים בציוריו, מציגה שוב את התפיסה האישית של ואן גוך את המציאות, כפי שהוא ראה אותה בחזיונותיו האמנותיים והאישיים כל כך. 

למרות שואן גוך מעולם לא חתם על היצירה, הוא מתייחס אליה רבות במסמכים מקצועיים רבים. הוא החל להכין את הרישומים לציור במקביל לציור אחר ומפורסם שלו, הציור "ליל כוכבים". זה היה בתקופה שבה סבל, כמו שאר אנשי העיירה ארל שבחבל פרובנס, מעוני, רעב וחולי. אבל יצירתיותו של ואן-גוך, כידוע, ניזונה דווקא מהמחסור שידע בתקופות חייו השונות. 

בניגוד למנהגו באותה תקופה, צייר ואן גוך את הציור בגוונים נועזים. במיוחד הוא השתמש בו בהרבה מהגוון הצהוב. בשחור, לעומת זאת, כמעט ולא השתמש. זאת על אף שמדובר בלילה. באומץ הוא החליף את הצבע השחור והמתבקש ללילה, באריגת צבעים רבים שגורמת למתבונן להשלימו לבד. 

בציור הוא גם הצמיד גוונים בהירים לגוונים כהים וכך יצר מצב שבו גם השמיים הבהירים שצייר הפכו קודרים, מגוון הבניינים הכהה שסמוכים להם. האפקט הזה נקרא "אפקט ההסמכה". 

אגב, יש סברה שבציור רפרר ואן גוך לציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו. זה כולל את 12 הדמויות היושבות לשולחנות בית הקפה, ממש כמו הציור המפורסם של דה וינצ'י, דרך האיש העוזב את בית הקפה (יהודה איש קריות?) ועוד רמזים הקושרים את ואן גוך, בן לאיש דת שאף חשב בצעירותו להיות איש דת בעצמו, לציור הנודע על ארוחתו האחרונה של ישו.